פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
עסקים לא גמורים HC
פול לויץ ידוע בזכות עבודתו בנושא לגיון גיבורי-על וחברת הצדק, הוא היה עורך ונשיא DC קומיקס, יצר יחד את האונסטר, ויצירה אחרונה כללה את המבקר. הפרויקט האחרון שלו הוא העסק הלא גמור HC המאויר על ידי סיימון פרייזר ופורסם על ידי Dark Horse. לויץ שוחח עם רוג’ר אש של ווסטפילד על הסיפור הזה בו כומר, שר ורב נכנסים לבר …
ווסטפילד: מה הייתה ההשראה לעסקים לא גמורים?
פול לויץ: בעיקרון איסור הפרסום הקלאסי. יש מאות בדיחות על שלוש או ארבע דמויות דתיות שונות שעושות משהו. בטח שמעתי יום אחד ואמרתי “אה. זה יכול להיות טיפשי “והחליט לשחק עם זה.
ווסטפילד: למה הקוראים יכולים לצפות בספר?
לויץ: זה סיפור מסוג שונה מאוד בכך, לפחות בשבילי, זה לא מתאים לאף אחת מהקטגוריות הרגילות. יש לזה כמה אלמנטים של חקר האמונה. אתה מוצא את עצמך מת ובכל זאת נותנת לך הזדמנות, או אתגר, לעשות משהו. מה אתה עושה? האם אתה לוקח את האתגר? כמה מהר אתה יכול להסתגל לנסיבות המוזרות הללו? ומה קורה משם? זה מקווה סיפור אנושי נחמד. יצירות אמנות מדהימות מסיימון פרייזר. זה מוגדר באופן פעיל בניו יורק ויש בו כמה דקות מניו יורק מדהימות. אני מקווה שאנשים שנהנו מעבודתי לאורך השנים יפיצו מזה בעיטה.
ווסטפילד: מיהם חלק מהדמויות שקוראים ייפגשו?
לויץ: הרב, הכומר, השר והברמן. השר הוא גל שהוא צאצא ישיר של קלמנט מור שכתב בלילה שלפני חג המולד. הרב הוא קצת הומאז ‘לחבר היקר שלי שנפטר לפני כמה שנים; למעשה רק אחרי שהתחלתי את הפרויקט. הוא היה מעריץ לגיון באותו היום ובסופו של דבר היה פרופסור לאנגלית בטוליין במשך שנים רבות. הכומר הוא, אולי לא יוצא דופן כאן במזרח, אדם קתולי מאפריקה. אני לא יודע אם זה נכון ברחבי הארץ, אבל יש לנו סוג של כוהנים ילידים פרט לקשישים, אז יש לנו הרבה חבר’ה בינלאומיים שנכנסים. כולם נמצאים בעיר לכנס בנושא מדע ו דת ככל שאנו חיים בתקופה בה המדע מתחיל להיות מסוגל לעשות דברים שיש להם השלכות פילוסופיות. כשהסיפור מתחיל, הם נכנסים לבר אי שם במנהטן בשם המופע האחרון והברמן משרת אותם ומאפשר להם לדעת מה קורה.
דף תצוגה מקדימה של עסקים לא גמורים
ווסטפילד: כמה זמן אתה עובד על זה?
לויץ: אני חושב שהתחלתי לפני כשלוש שנים, בעצם. סיימון פרייזר לקח זמן לא מבוטל לעשות זאת. הוא הופרע עם פרויקטים אחרים לאורך הדרך. הצביעה ארכה זמן מה והסוס הכהה היה במערכת זמן מה. זה סוג של זוחל לאורך. זה לא כאילו לקחתי שלוש שנים לכתוב את הדבר.
ווסטפילד: הזכרת את סיימון פרייזר כמה פעמים. מה אתה יכול לומר על שיתוף הפעולה שלך איתו?
לויץ: היה כיף לעבוד עם אמן שנמצא כאן בניו יורק. בילינו זמן בהסתובבות בכמה מהאזורים שיהיו סצינות בסיפור. היינו מסתכלים על מקומות וחושבים “האם נוכל לשחק עם זה?” הוא עשה מגוון רחב של עבודה בקריירה שלו; דברים כמו דוקטור הו ואחת מסדרות קינגסמן בשנים האחרונות. בחור טייל היטב. הוא נולד בסקוטלנד ומתגורר בניו יורק כבר לא מעט זמן.
ווסטפילד: התמודדות עם דת יכולה להיות די מסובכת. האם היו חששות מצידך נכנסים לזה?
לויץ: אני לא אדם דתי בעצמי אז זה בדיקה לאיזה טריטוריה זרה. נשענתי בתחילה על זוג חברים ותיקים; הבחור שציינתי על מי דמות הרב מבוססת מעט, או לפחות נקראת על שם. אחר הוא חבר בתיכון שהפך לרב כאן בניו יורק וכעת הוא יוצא בישראל. וחבר שעשיתי כמה שנים אחורה שהוא כומר אפיסקופלי, אך יש לו עבודה יום להיות נציג הכנסייה האפיסקופלית לאמונות וארגונים בינלאומיים אחרים. יש לו הרבה חברים רבים בכל הספקטרום הדתי והוא בקיא מאוד. היו לי זוג אנשים שמסתכלים מעבר לכתפי. כל טעויות הן ללא ספק שלי, לא שלהן. היו אנשים שהצלחתי לסמוך עליהם להנחיות מסוימות.
ווסטפילד: יש הערות סגירה?
לויץ: שמחת זמן החיים שאני נמצאת בה היא שאני צריך לעשות דברים אך ורק בגלל שאני נהנה מהם, לא בגלל שאני חושב שזה הולך להיות הדבר שישלם את שכר הדירה במשך 20 השנים הבאות. זה מרתק פשוט לראות את הרומן הגרפי מתפתח ומשתנה ומגוון הדברים שאתה יכול לעשות בצורה. זה היה קצת מתיחה לנסות משהו שונה מאוד ממה שעבדתי עליו בעבר. אולי קצת יותר אנושי.